אלימות בקרב ילדים

אלימות בקרב ילדים מתחילה במקום שהמילים נגמרות. 

"אין ילדים רעים, יש תנאים רעים" 

יאנוש קורצ"אק

קצת עובדות, 

מממצאי מחקר מקיף שבוצע ע"י מכון ברוקדייל בשיתוף אוניברסיטת בר אילן (1995) עולה כי בהשתתפות במעשי בריונות בקרב בני נוער, נמצאת  ישראל במקום החמישי או השישי בין 24 מדינות המובילות בשעורי האלימות בעולם.

 

מחקרים מצביעים על הבדלים משמעותיים בין בנים לבנות בדרכי ביטוי התוקפנות: בנים בגילאי הגן משתתפים באירועים של תוקפנות כלפי בנים אחרים ונוטים לנקום על תוקפנות יותר מבנות.  הבדלים אלו בביטויי התוקפנות ממשיכים להיות משמעותיים גם אחרי גיל הגן.   נמצא כי רמת תוקפנות גבוהה בגיל נמוך מנבאה רמת תוקפנות גבוהה בגיל גבוה יותר, בדומה למידת היציבות של האינטליגנציה.

 

מדיווחי מורים העדים לתופעת אלימות בקרב ילדים עולה תחושה של חוסר אונים, דאגה ותסכול   המצטרפים להעדר כלים להתמודדות עם האלימות.  מקבץ שלילי זה מונע מהם את היכולת להתמודד כראוי עם הופעת גילויי אלימות בכיתת הלימוד.  בשל העלייה במספר הפניות לעזרה בנושא האלימות ובשל דיווחים על תגובות בלתי הולמות של מחנכים (שפעלו מתוך סערת רגשות, חוסר שליטה עצמית ובלבול), בניסיונם להתמודד עם גילויי אלימות, עלה הצורך בהערכות מתאימה של המערכת החינוכית והשירות הפסיכולוגי במתן מענה, תמיכה והדרכה למחנכות בגיל הרך בהתמודדותן עם תופעת האלימות.

 

ההבנה שלנו כהורים כי אלימות נובעת מחסר ב-"שפה רגשית" וממיומנות חברתית שעדיין לא התפתחה במלואה, מקלה על ההבנה של התופעה וכפועל יוצא גם את התמודדות עימה.

הגישות הקלאסיות בפסיכולוגיה סברו כי תוקפנות נובעת מתוך דחף פנימי מולד שאיתו התינוק/ת באים לעולם. אותו הדחף עובר איפוק ועידון (סובלימציה – הפנייה של הדחף לפעולות מקובלות חברתית) במהלך התפתחותם והתבגרותם של הילד/ה, דרך הפנמה של ערכים ומוסר המקובלים בחברה.

כיצד מלמדים ילדים להתנהג בצורה לא אלימה?

באומנויות לחימה אנו מקפידים ללמד את הילד/ה להתנהג בצורה לא אלימה! מקנים להם ערכים הנוגעים למתן כבוד לאחר, מפתחים אצלם תפיסה מוסרית חברתית-שוויונית ומהווים דוגמא אישית עבורם.


במקביל, לייצר גבול חשוב ליצור גבול אשר מעביר מסר ברור, לפיו, אצלנו לא מקבלים התנהגות של אלימות. כהורים, אתם יכולים לעשות זאת במספר דרכים:

• לעזור לילדים לזהות, לתת שם ולבטא במילים את התחושות, רגשות ומחשבות שלהם. דרך כך, תאפשרו לילדיכם להרחיב את השפה הרגשית ואת יכולת המודעות והשליטה העצמית שלהם.

• לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים שונים כמו משא ומתן, ויתור, שכנוע, דחיית סיפוקים וכדומה. ניתן לעשות זאת דרך משחק, סיפור, או שיח ישיר או עקיף על הנושאים הללו. כישורים אלו יעשירו אותם בכלים רבים יותר להתמודדות ויעזרו לצמצם ביטויים של אלימות.

• להוות דוגמא אישית להתנהגות חברתית מתחשבת, שקולה ואדיבה, תוך הימנעות מביטויים של כוחנות ואלימות. יש לזכור שלא ניתן לטפל באלימות של ילדים דרך שימוש הורי בכוחנות, קוצר רוח ורגזנות.


הורים, מס שלבים היכולים לעזור לכם להתמודד עם אלימות.

 

1. לסמן את ההתנהגות השלילית ולהשהות את התגובה ההורית המיידית – 

בשלב הראשון בהתמודדות עם מקרה אלימות כדאי שההורה יגיב מתוך איפוק וריסון ורק יסמן את ההתנהגות השלילית, ולא ינסה לחנך, להתערב או להפעיל סנקציות.

למרות שזה קשה ואף מנוגד לתחושות שעשויות להתעורר בכם כהורים באותם רגעים, חשוב לא "להגיב מהבטן" ומתוך כעס והתלהמות. זאת, על מנת לייצר תגובה הורית עניינית ומידתית ולהראות לילד/ה שאפשר להיות מווסתים גם ברגעים קשים.

בנוסף, כאשר הורה מגיב ״מהבטן״ סביר להניח שהתגובה תהיה מתוך כעס, חוסר אונים או דאגה לילד/ה שנפגע/ה. תגובה ישירה לאירוע תיעשה בדרך כלל בצעקות, בכוח, או במתן עונש לא מידתי ולא הגיוני (כמו "אתה לא נוגע יותר במחשב"), דבר שפוגע ביחסים, באמינות ובסמכות של ההורה.

במקום זאת ניתן לומר, לדוגמה: "אמא ואבא לא מקבלים התנהגות של אלימות בבית ואנחנו נחשוב מה לעשות", או "התנהגות כזאת פוגעת באחים שלך ולבטח גם בך".


2. להפריד בין האחים – 

לאחר ציון ההתנהגות השלילית, חשוב להפריד כוחות (למשל, לשלוח כל ילד/ה למקום אחר בבית). זאת, על מנת לאפשר לילדים לקחת מרחק, להתקרר ובעיקר להירגע אם ברור שילד אחד היה אלים והשני כאוב פיזית, ניתן לשלוח ילד אחד לחדר או אחד ההורים ולתמוך באמצעות מגע, חיבוק ועידוד.


3. לקיים דיאלוג על התקרית בזמן רגוע – 

חשוב לקיים שיחה כמה שעות אחרי האירוע או בערב, אחרי "שהלהבות כבו". ניתן לעשות זאת עם שני הילדים יחד או אפילו עם אחד מהם: "קרה היום אירוע מאוד חמור.. אני רוצה להבין מה קרה, ומה אפשר היה לעשות אחרת?". יש לחדד בשיחה את הגבול ההורי שאינו מקבל אלימות בבית ולהעלות יחד פתרונות חלופיים לאלימות, כמו למשל להתרחק, לקרוא להורה לעזרה, להתפשר או לוותר.


4. תגובה הגיונית למעשה – 

הכוונה לתגובה הורית אשר קשורה באופן הגיוני למעשה, מכבדת את הילד/ה וההורה ואינה כוחנית או מביישת. בשונה מענישה, שהוכח שאינה אפקטיבית ואף פוגעת ביחסים שבין הורה-לילד (זאת משום שהיא מייצרת תחושה של כעס ומרמור), תגובה הגיונית היא בדרך כלל יותר יצירתית ועניינית.

בנוסף, חשוב לסמן לילד/ה כי התנהגות אלימה גוררת השלכות. למשל, אם התרחש אירוע בו הילדים רבו ביניהם ולאחריו הם מבקשים שהאם או האב ישחקו איתם או יכינו להם משהו, השלכה הגיונית למעשה האלים תהיה שההורה לא ישתף פעולה עם הבקשה, "לא כי אני לא רוצה", אלא כי "זה מאוד ציער אותי לראות אתכם רבים ומתקוטטים ועכשיו אני לא יכול/ה לשחק אתכם. בוא נראה אחר כך, אולי עוד שעה-שעתיים אחרי שאני אירגע".


לסיום, חשוב לזכור כהורים כי כל עוד לא מדובר במקרים קיצוניים, מריבות בין אחים היא תופעה שכיחה בקרב ילדים, אשר נובעת מדחף תוקפני מולד ומחוסר בשלות רגשית וחברתית של הילד/ה. עם זאת, התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד את הילדים לפתור בעיות דרך דיאלוג ולשמש עבורם כדוגמא להתנהגות שאינה כוחנית ומכניעה

לצד זאת, ילדים זקוקים לגבול הורי ברור אשר מגדיר התנהגויות ראויות ולא ראויות בבית, ולהורים אשר פועלים באופן שקול ועקבי על מנת למגר התנהגויות של אלימות.


והקשר בין אומנות לחימה וכיצד זה משפיע?

אומנות לחימה אוצרת בתוכה הרבה מעבר לאגרוף, בעיטה, ובריחים וניטרולים. אלו הם המרכיבים הבסיסיים ללימוד הגנה עצמית ולחימה ואם כך זהו רק חלק מהשלם שהרי אנו מדברים על אומנות לחימה. ראינו מה מרכיב את הלחימה ועכשיו נשאר להדגיש את האמנות, גם כאן יש שיאמרו למשל בקראטה שהקאטות, הן סדרה של תנועות מאורגנות המדמות מצבי לחימה שונים, הן החלק האמנותי שכן הן דומות מאוד לריקוד. 

 

למעשה באומנות הלחימה נמצאים הרבה יותר מרכיבים מכל אלו. אמנויות הלחימה מחנכות להגנה על החלש, ערכים הנרכשים, כבוד עצמי, כבוד לזולת וליריב, יושרה, כנות, עזרה, נתינה, כבוד ואהבה והרשימה עוד ארוכה ואורח חיים בריא. המתאמנים באאומנויות לחימה מרוויחים כושר גופני, גמישות ביטחון עצמי משפרים את הדוימוי העצמי. ולומדים לעבוד עם בני זוג שונים ולהתגבר על הקשיים שלהם במהלך אימון. והדגש בכל אימון אתגר חדש. במסגרת כל הערכים הללו הם גם מפתחים כישורים של לחימה אגרופים ובעיטות, הפלות וריתוקים, מינוף ושימוש בכוח היריב לצורך ניטרול והרתעה ולהגן כאשר הדגש הוא על הגנה עצמית על דימוי הלוחם שיודע שיש לו את הכלים להתמודד עם כל קושי שיעמוד בדרכו ואין לו שום צורך להוכיח את עצמו לאף אחד.


אמן הלחימה המחזיק בידע זה לא ישתמש באלימות וכוחניות בשביל להשיג את מה שהוא רוצה.

אמנויות הלחימה הן עולם מלא בתוכן ועניין, הן כלי למוטיבציה ולמידה. הן דרך חיים לכבוד והערכה, לאיפוק וסובלנות, לעזרה ונתינה, להגנה על החלש וככלי הטוב ביותר להגנה עצמית ילד שמתחיל באומנויות לחימה בא בשביל הלחימה ובזכות כך מרוויח גם את האמנות, הידע והערכים הנלווים.

צרו קשר

דילוג לתוכן